היכרות עם עצמי: אני פנימי ואני חיצוני

היחידה השנייה עוברת מהבית אל האישה שתקים אותו, והשיעור הזה פותח בשאלה הפשוטה ביותר: מי אני. רוב הבנות מרגישות פער בין מה שרואים עליהן למה שקורה בתוכן, והשיעור נותן לפער הזה שם ומראה שהוא טבעי.

הטון קליל ומזמין. השיתוף הוא בבחירה, ואפשר לשתף גם בקווים כלליים. אם מתפתח דיון משמעותי אחרי הסרטון, אפשר לעצור שם ולהמשיך בשיעור נפרד.

כל תלמידה מקבלת פתק. בשלב ראשון היא מתבקשת לכתוב עליו שלושה דברים שכל מי שנפגש איתה לזמן קצר יודע עליה. בשלב שני המורה מבקשת להפוך את הפתקים ולכתוב בצד השני שלושה דברים שמי שנפגש איתה בוודאות לא יודע.

נשאל את הבנות מי רוצה לשתף במה שהיא כתבה (אפשר גם בקווים כלליים), ונפתח דיון: מה ההבדלים בין מה שכתוב בצד אחד לצד השני. בדרך כלל הדברים בצד אחד יהיו חיצוניים וגלויים יותר, ובצד השני פנימיים ועמוקים יותר.

האם אני זה החלק הגלוי שבי, או החלק הפנימי יותר?

הסבר: "אני שלם" מורכב גם מהאני החיצוני, מהאופן שבו אנשים יכולים לראות אותי, מהדברים שאני אומרת ומהתנהגויות שאני מאמצת, והוא מורכב גם מהאני הפנימי, שכולל את המחשבות, הרגשות, הערכים והחלקים העמוקים ביותר בנפש שלי.

מקרינים את הסרטון המצורף למערך.

• איך הילד מסתכל על עצמו? דרך אילו משקפיים?
• מה יכול לעזור לו?

הרבה פעמים אנחנו נוטים להסתכל על עצמנו דרך נקודה מסוימת ולא רואים את כלל חלקי האישיות שלנו. לעיתים יש לנו אף נטייה להתמקד בחלקים שדורשים שיפור, שפחות משמחים אותנו, ושוכחים את ההבנה שכל המאפיינים והתכונות שלנו הם כלים שנועדו לסייע לנו בשליחות האלוקית שקיבלנו.

אם התפתח דיון משמעותי, ניתן לעצור כאן ולהמשיך בשיעור נפרד.

כל בת חוזרת לפתק שלה ומוסיפה בצד הפנימי תכונה אחת שהיא פחות אוהבת, ולידה: באיזה מצב התכונה הזו היא כלי. (הצעה לתוספת, לשיקולך.)

כל בת בוחרת דבר אחד מהצד הפנימי של הפתק שהיא מוכנה שיראו, וכותבת אותו על מדבקה שהיא מדביקה על המחברת. (הצעה לתוספת, לשיקולך.)

שאלה אחת על הלוח: "מה הפתיע אותי היום לגבי עצמי?". כל בת עונה על פתק קטן, בלי שם, והמורה קוראת שלושה בפתיחת השיעור הבא. (הצעה לתוספת, לשיקולך.)