אני פנימי: לראות את עצמי בעין טובה

השיעור סוגר את יחידת "נעים להכיר". אחרי שהכרנו את הפער בין פנים לחוץ ואת הגוף, השיעור מתמקד בעולם הפנימי: התכונות, ההערכה העצמית, והמבט שלי על עצמי. המטרה: להחליף את המבט הביקורתי במבט של שליחות.

זהו שיעור מעצים, וכדאי לתת לו זמן. בנות בגיל הזה יודעות למנות את החסרונות שלהן ברגע, ומתקשות למנות מעלות. השיעור הופך את הסדר.

"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם": לכל אחד יש שליחות ייחודית בעולם. מכח שליחות זו אני ראויה לטוב, ראויה ליחס מכבד מהסביבה ולמקום לביטוי הכוחות והכישרונות שבהם בורכתי.

"ואהבת לרעך כמוך": זה הבסיס ממנו אפשר לצמוח ליחס חיובי כלפי הסביבה.

כל בת כותבת על פתק, בלי שם, תכונה אחת שלה שהיא פחות אוהבת. הפתקים מעורבבים ומחולקים מחדש. כל בת מקבלת פתק של מישהי אחרת, וכותבת מתחת: באיזה מצב התכונה הזו היא מעלה. (עקשנות: כשצריך לעמוד על ערכים. ביישנות: כשצריך להקשיב. חוסר סבלנות: כשצריך להניע דברים.)

הפתקים חוזרים לבעלות. סבב קצר: מי קיבלה תשובה שהפתיעה אותה?

תרגיל דמיון מודרך: שבי ברוגע על הכסא, עצמי עיניים, חשבי על דמות משמעותית בחייך, דמות שהשפיעה עלייך או משפיעה עלייך כיום.

כל בת כותבת על דף את התכונות שהיא מעריכה בדמות שבחרה. המורה כותבת על הלוח את התכונות שהבנות כתבו.

כל תלמידה מקבלת דף עם תרשים של עוגה. כל אחת כותבת את מרכיבי ההערכה העצמית שלה, התכונות החיוביות שהיא מזהה בעצמה, ומחלקת את העוגה בהתאם להערכה העצמית האישית. נבקש מהתלמידות להתייחס לתכונות כפי שהן נוכחות בחיי היום יום שלהן בתקופה האחרונה.

לאחר יצירת העוגה יש לציין שהעוגה דינמית ומשתנה במשך השנים.

הכיתה מתחלקת לזוגות, וכל אחת שואלת את השנייה:

• אילו חלקים הכנסת לעוגה?
• אילו תכונות גורמות לך להרגיש טוב עם עצמך?
• איזו תכונה תופסת הכי הרבה מקום? כיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום?
• איך התכונה הזו גורמת לך להרגיש טוב עם עצמך?
• איך החוויה להתעסק עם החלקים החיוביים שבנו?

יש לתת לגיטימציה לשונות בכיתה, ולהדגיש שהדימוי העצמי הוא דינמי ומשתנה בהתאם לנסיבות.

התפיסה העצמית מתחילה להיווצר בגיל הינקות, דרך תהליך של גיבוש זהות ונפרדות, ובאמצעות היחסים עם דמויות משמעותיות והשיקוף המתקבל מהסביבה: מתן תוקף, תמיכה, התפעלות, או ביקורת ושיפוט.

ההערכה העצמית של כל אחת היא סובייקטיבית, מעוצבת מן הילדות והלאה. היא משתנה בתגובה לאינטראקציות עם הסביבה, ובתגובה להצלחות ולכישלונות בתחומים החשובים לנו בחיים.

הערכה עצמית בגיל ההתבגרות מושפעת מהפער בין הדימוי העצמי (איך אני רואה את עצמי) ובין "האני האידיאלי" שנקבע לפי הנורמות התרבותיות והחברתיות. יש בחברה מרכיבים מיטיבים, שיוצרים "אני אידיאלי" חיובי, ולמרבה הצער יש גם מרכיבים שליליים. ככל שהפער בין המצוי לרצוי גדול יותר, כך גדל הסיכון.

בגיל הזה השיח על הערכה עצמית חשוב במיוחד, כשאשליית תרבות השפע ואשליית המושלמות גורמות לחוסר שביעות רצון, לתסכול ולפגיעה בערך העצמי.

יש אירועים שמעצימים או מחלישים את הדימוי העצמי. לדוגמה: אני חושבת שתכונה בולטת אצלי היא הצטיינות בלימודים, ואני נכשלת במבחן. האם זה מוכר לכן? הדימוי העצמי משתנה לאורך הזמן, אפילו במהלך היום, והוא אינו תכונה מולדת.

"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים": כדי לצאת ממצרים, לצאת מהמיצרים ולתקן את מה שדרוש תיקון, צריך קודם כל להכיר את עצמי, ולהכיר במעלות ובתכונות הטובות שבהן בורכתי.

אדם שלא מכיר במעלות עצמו, מתקשה לקבל הערכה גם מהסביבה שלו.

נישואין מביאים את האדם לשלמות עם החצי השני שלו, אבל לשם כך הוא צריך להיות שלם עם עצמו. כמו עוגת קצפת: כל המרכיבים הם חלק בלתי נפרד מעוגה מוצלחת, גם החלקים הפחות מוצלחים.

למה כל כך חשוב להשלים גם עם החלקים הפחות מוצלחים באישיות שלי? כי איתם אני פוגשת נסיונות ואתגרים: קבלה ללימודים או לעבודה, איחור של הבעל, מחמאה על בגד, מתח בזוגיות, חילוקי דעות.

קריאה להגיע למקום טוב יותר: "יגעת ומצאת, תאמין", ערך היגיעה. אדם צריך להכיר במעלות עצמו, ולנצל אותן לעבודת השם.

מקרינים את סרטון הדליים הסדוקים: ▶ לצפייה בסרטון

שאלה למליאה אחרי הסרטון: מה הסדק שלי מצמיח בדרך?

כל בת כותבת משפט שליחות אישי: "עם מה שיש בי אני יכולה...". המשפטים נתלים על קיר הכיתה, בלי שמות, לצד דף הרצונות משיעור 2.

משוב: סבב מילה אחת, איך אני יוצאת מהשיעור. המורה מציינת לעצמה מי אמרה מילה כבדה, ופונה אליה בשבוע הקרוב.